למה הנתינה שלך גורמת לו לזלזל בך

את נותנת לו את הלב, את הזמן ואת השנים הכי יפות שלך, והוא עדיין לא מעריך אותך. את בטוחה שאם תתני 100 אחוז, הוא אמור להחזיר לך לפחות חצי מזה.

אני פוגש המון נשים שמתוסכלות בדיוק מהמצב הזה. הן נותנות הכל, עושות כל מה שהוא מבקש, מוותרות על עצמן, ובסוף מקבלות זלזול במקום הערכה.

ואם גם את מרגישה ככה, יש לזה הסבר הגיוני, ויש גם דרך לשנות את זה.

זוגיות היא לא משוואה הוגנת

הטעות הכי גדולה היא לחשוב שאם את נותנת יותר, הוא יאהב יותר. בפועל קורה ההפך.

כשאת נותנת הכל לגבר שלא מעריך, את לא מקבלת כבוד, את מקבלת זלזול. הוא מסתכל עלייך ואומר לעצמו: "אם היא מוכנה לשלם מחיר כל כך יקר על יחס כל כך גרוע, למה שאני אתאמץ?"

מבחינתו זה הרגל, זה נוח. בלי לשים לב, נתת לו כרטיס חינם לזלזל בך.

ויש פה עוד דבר שחשוב שתביני: ככל שצד אחד משקיע יותר בצד השני, ככה הצד שהשקיע הוא זה שמתאהב יותר. כלומר, ככל שאת משקיעה בו יותר, את מתאהבת בו יותר, לא הוא בך.

פרדוקס המלצר

יש לזה שם פשוט. דמייני מלצר שמגיע לשולחן כל דקה ושואל "הכל בסדר? צריכים משהו?". הוא מנסה להיות נחמד, אבל בפועל הוא רק מעצבן.

בזוגיות זה עובד בדיוק אותו דבר. כשאת נותנת בלי סוף, מרצה, ומוותרת על עצמך, את בעצם מנסה "לקנות" אהבה בלי לשים לב. הוא קולט שאת כבר בכיס שלו, והערך שלך בעיניו יורד.

זה חוק פשוט: דברים בחינם, אנשים לא מעריכים.

תבדקי את עצמך בכנות

רוצה לדעת אם את בתפקיד "המלצר המעצבן" או בת זוג שהוא מעריך? תעני לעצמך בכנות על שלוש שאלות.

אם היית מפסיקה לתת מעצמך כמו שאת רגילה לשבוע, הוא היה מתקרב אלייך, או מעניש אותך בכעס?

כשאת מבקשת משהו בעקבות משהו שמפריע לך או שאת רוצה, את מקבלת הקשבה, או תגובה של התעלמות/הקטנה?

ואחרי שאת נותנת את הנשמה, את מרגישה אהובה יותר, או מנוצלת יותר?

אם התשובות כואבות, זה בסדר. זאת נקודת ההתחלה לשינוי.

איך הופכים את המשוואה

במקום לחנך אותו, תתרחקי. אבל לא ריחוק של "ברוגז", אלא ריחוק של "אני משקיעה בעצמי".

בזמן שאת לא רודפת אחריו קורים שלושה דברים: הערך שלך עולה, את מפסיקה להתחנן לפירורים, ואת משדרת בלי מילים שמי שרוצה אותך צריך להתאמץ.

תשקיעי בעצמך בצורה לא מתנצלת. במקום לחכות בבית שייתן לך תשומת לב, תצאי לחברה, תעשי משהו שאת אוהבת. הערך שלך בעיני עצמך עולה, ואוטומטית גם הערך שלך בעיניו.

גבר נמשך לאישה שיש לה חיים מלאים ובטוחה בעצמה, לא לאישה שמתחננת ליחס. אני לא אומר שלא תשקיעי בו בכלל, אבל אל תקני אותו, ואל תוותרי על עצמך. תני לו גם להשקיע בך, כי כשהוא עושה בשבילך דברים, הוא זה שמתחבר אלייך.

ומה אם הוא לא מוכן לשנות כלום

הרבה נשים תקועות פה. הן גוררות אותו, מתחננות, מסבירות לו ש"חייבים עזרה", והוא בשלו: "אני לא צריך פסיכולוג". בשלב הזה רוב הנשים מרימות ידיים, כי הן בטוחות שצריך נוכחות של שני הצדדים בשביל לתקן.

אבל זה לא נכון. את לא צריכה אותו כדי שהדינמיקה בבית תשתנה. כשאת הולכת ומפסיקה להיות תלויה באישור שלו, את מחזירה לעצמך את השליטה ומשנה את הכללים. וכשאת משתנה, כל המערכת ביניכם חייבת להשתנות איתך.

אל תתני לסירוב שלו להיות התירוץ שלך להישאר במקום שכואב לך. תתחילי את.

שאלות שנשים שואלות אותי

בשורה התחתונה

הזלזול שאת מקבלת הוא לא בגלל שאת לא נותנת מספיק. הוא בגלל שנתת על חשבון עצמך. ברגע שאת מתחילה להשקיע בעצמך ולהעריך את עצמך, המשוואה מתהפכת.

ואת לא צריכה לעשות את זה לבד. אם נמאס לך להרגיש מובנת מאליה ואת רוצה ללמוד כמה לתת ואיך לקבל גם ממנו, תכתבי לי.